חלוקת האחריות לפיצוי נפגע בתאונה אחת, שמת בתאונה שניה 

דוד כמאל נפגע בתאונת דרכים ונגרמו לו חבלות ונכות לצמיתות.

לאחר תשע שנות התדיינות פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי המבטחות צור וקרנית חייבות לפצות אותו על נזקיו בתאונה זו; בין השאר העניק לו סכום מתאים כדי שיוכל להתקיים בשנים שתבואנה בין יום מתן הדין עד הגיעו לגיל 65 ולאחר מכן בשנות הפנסיה.

זמן קצר לאחר מתן פסק הדין אירעה לכמאל תאונת דרכים שניה. הפעם היתה זו תאונה קטלנית והוא נפטר.

צור וקרנית ערערו לבית המשפט העליון וטענו כי מאחר והמנוח נפטר, הרי הן פטורות מסכומי הפיצויים שניתנו למנוח, כדי שיוכל להתקיים בתקופה העתידית שלאחר מותו.

המחלוקת בשאלה זו הובאה בפני השופט תיאודור אור. שלוש שנים לאחר הגשת הערעור ניתן פסק הדין.

חלוקת האחריות לפיצוי נפגע בתאונה אחת, שמת בתאונה שניה, כבר נדונה בבית המשפט העליון, הזכיר השופט.
במקרה כזה זכאים יורשי המנוח לתבוע את חברת הבטוח שאחראית לתאונה השניה - עבור ההפסד שנגרם למנוח בשל העובדה כי עקב מותו נשללה ממנו האפשרות לקבל פיצויים רבים יותר מחברת הבטוח האחראית לנזקי התאונה הראשונה.

אכן טענו יורשי כמאל - זו ההלכה ואין עליה עוררין. אלא במועד מתן פסק הדין הנוגע לתאונה הראשונה היה כמאל עדיין בחיים. התאריך הקובע לענין חישוב הפיצויים הוא מועד זה. לכן אל לו לבית המשפט העליון - כבימ"ש לערעורים - להתיר למבטחות להביא ראיות המתייחסות למה שארע לאחר מועד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

בתביעות לפיצויים על נזקי גוף - משיב השופט אור - עוסק בית המשפט בקביעות ובהערכות של נזקים אשר יתרחשו בעתיד, כשאין אפשרות לקבוע בוודאות את הנתונים על פיהם מחושבים הפיצויים. בית המשפט נזקק בשלב זה לחזקות ולהערכות בדבר אורך חייו, אורך תקופת עבודתו, מקום עבודתו וגובה השתכרותו הצפויים של הנפגע. כבר בעת מתן פסק הדין ברור שהתסריט הנוגע לכל אלה עלול להשתנות.

אם בכל מקרה של שינוי כזה עד לשמיעת הערעור היה מתיר בית המשפט להביא ראיות חדשות, לא היה סוף להתדיינויות. לפיכך כלל לא יתיר בית המשפט הבאת ראיות נוספות בערעור.

זה הכלל. אך לכלל זה יש חריג - קובע אור - והוא שבית משפט של ערעור יתיר להביא ראיות נוספות בערעור במשפטי נזיקין, כאשר מתברר כי כל הבסיס שעל יסודו נערך חשבון הפיצויים בערכאה הראשונה התערער. מדובר במקרה בו חל שינוי נסיבות קיצוני, שינוי בלתי צפוי אשר משמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים הקודם.

מותו של התובע טרם שמיעת הערעור, שעה שחישוב הפיצויים שנערך בערכאה הראשונה יצא מהנחה שהתובע יחיה למשך תוחלת החיים המקובלת - הוא שינוי מסוג זה. לכן יש הצדקה להתערבותו של בית המשפט העליון ויש להפחית ממה שנפסק למנוח, את הפיצויים שחושבו לו עבור אבדן השתכרותו לתאריך שלאחר מועד פטירתו.

שתיים עשרה שנות ההתדיינות במקרה זה הוכיחו עד כמה צדקו צור וקרנית בכך שלא מיהרו ושילמו את הפיצויים לכמאל. ההמתנה במקרה זה השתלמה.

מסמך 108